דחיית עתירת ועדה מקומית על החלטת בימ"ש שלא למנוע אכלוס בית בכרמיאל בחוסים מטעם עמותת "הדרך"

הערעור שבפני ותמצית ההחלטה:

בפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בכרמיאל (כב' השופטת ל.שלאעטה חלאילה) מיום 11.4.10 (להלן: " בית משפט קמא"), לפיה נדחתה בקשתה של המערערת, לאחר דיון במעמד הצדדים, להוציא צו זמני למניעת פעולות, זאת לפי סע' 246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: " החוק"), צו שיופנה כנגד אכלוסו של הבית ברח' הערבה 102 בכרמיאל (להלן: " הבית") בחוסים מטעם עמותת " הדרך" (להלן: " העמותה").

עניינו של ערעור זה בבקשת המערערת שעניינה רצון למנוע מהעמותה, המשיבה 3, לעשות שימוש בבית מגורים שהוא חלק משכונת מגורים לשם שילוב חוסים בקהילה, בטענה שמדובר בפעילות שאינה מתיישבת עם הוראות חוק התכנון והבניה וכן כי מדובר בפעילות המבוצעת ללא רשיון כנדרש.

מהטעמים שיפורטו החלטתי לדחות את הערעור באופן שבו תישאר החלטת בית משפט קמא על כנה ובאופן שיאפשר את המשך שילוב החוסים בקהילה. 

קביעות בית משפט קמא:

בית משפט קמא קבע, בין היתר, כי מאחר והעמותה מבקשת לשכור את כל הבית על שתי קומותיו כיחידה אחת, ניתן לומר כי גם אם נעשה בבית שימוש חורג בעבר (בהיותו שימוש בבית שפוצל ללא היתר), הרי ששימוש חורג זה יופסק לאחר שייעשה בבית שימוש כיחידת מגורים אחת.  

בית משפט קמא קבע כי ניתן לראות בשימוש שתואר הן בבקשה והן בעדותו של דר' פלד, יו"ר העמותה, שהינה המשיבה מס' 3 (להלן: " דר' פלד"), כשימוש לצורכי מגורים, זאת ממספר טעמים. בין היתר, קבע בית משפט קמא כי אין בעברם של השוהים כמשתמשים בסמים, ולא בעובדה כי אינם בני משפחה אחת, כדי לשלול את אופי השימוש לצורכי מגורים, כאשר בבית לא ניתנים טיפולים אינטנסיביים והרצאות כלשהם.

נקבע כי העמותה אשר נותנת את חסותה לשהות בבית, באמצעות סבסוד מהמדינה, הינה עמותה הפועלת ללא כוונת רווח, ועל פני הדברים, נקבע, אין מדובר בפעילות עסקית ו/או מסחרית שמפיקה רווחים למאן דהוא, ושהזיקה בין העמותה לבין השוהים במקום, בשלב זה, באה לידי ביטוי ב-" פיקוח על" כדי לוודא שהשוהים מתפקדים כראוי ואינם נתקלים בקשיים מיוחדים.

בית משפט קמא גם סבר כי אופי הביקורים של העובדים הסוציאליים אשר יבקרו במקום, מטרתם ותדירותם אינם מביאים לשלילת אופיו של השימוש בבית כשימוש למטרת מגורים. צוין גם כי המשיבה- המערערת שבפני- לא פירטה ולא כלום באשר לסיווג שהיא מבקשת ליתן לשהותם של החוסים במקום.

בנוסף לכך, נקבע כי מעדותו של דר' פלד, ניתן לומר כי השימוש בבית אינו אמור להשפיע או להשליך על השכנים, בצורה חריגה, שכן לבית מגיעים מספר מוגבל של מבקרים (אנשי העמותה בלבד), כאשר ביקורי המשפחות מתקיימים אחת לחודש, וכן חל איסור על השוהים להחזיק ברכב ומכאן שמגוריהם לא יגרמו לצפיפות או למצוקת חניה. באשר למספר השוהים במקום, נקבע כי סבירות מספר הדיירים צריכה להיבחן, בין היתר, נוכח מידותיו של הבית ונוכח ההפרעה העומדת להיגרם לסביבה ע"י הדיירים. ובהתאם לעדותו של דר' פלד, יגורו בבית, לכל היותר, 10 שוהים (בהתאם למספר המיטות שזכתה העמותה במכרז), כאשר להערכתו מספר השוהים הממוצע נע בין 6 לבין 7. בנסיבות העניין, נקבע, ובשים לב לכך ששטחו של הבית 197 מ"ר, לאיסור שחל בעניין הביקורים ואיסור החזקת הרכב, לא נמצא במספר זה מספר חריג היכול לשנות את אופי השימוש שנעשה בבית.

בית משפט קמא הדגיש כי יש לתת למונחים " מגורים" ו-" שימוש" פרשנות המתבקשת מהשאיפה ליצירת הרמוניה חקיקתית, פרשנות שאינה יכולה להיות מנוגדת לרצון המחוקק שבא לידי ביטוי מפורש בסע' 63א' לחוק, לשלב אוכלוסיות חלשות בקהילה רגילה ולראות את השימוש שנעשה במעון חוסים כשימוש לצורכי מגורים. ואם במקרה של מעון, כך נקבע, אז מקל וחומר יש לראות בית שגרים בו חוסים, לא במסגרת של מעון הניתנים בו טיפולים, כבית שנעשה בו שימוש למטרת מגורים. מכאן ציין בי משפט קמא כי לאור הקביעה כי השימוש המתוכנן במקום הינו שימוש למטרת מגורים, נדחית מכל וכל הטענה בדבר הצורך בקבלת רישיון עסק, לפי צו רישוי עסקים.

ועוד, בית משפט קמא סבר כי מלשון סע' 63א' לחוק ניתן ללמוד כי מגורי חוסים ישמשו כמגורים רגילים גם בהקשר של היתר הבניה. וניתן לומר, למעשה, כי מדובר בהיתר לשימוש חורג סטטוטורי המייתר את הצורך בהתאמת ההיתר למגורי החוסים במעון, הדבר גם עולה מדברי הצעת החוק בתיקון מס' 42 שאושר ביום 21.6.95. נקבע כי פרשנות אחרת לדבר החקיקה תרוקנו מתוכן.

יתרה מכך, נקבע כי בענייננו אין מדובר ב-" בניין מגורים", ככל שזה קשור לסע' 63א' לחוק, אם כי בדירות צמודות קרקע ומכאן נראה שאין הגבלה ביחס למספר החוסים שניתן לשכן בבית. ומכל מקום, נקבע, דר' פלד העיד כי העמותה אינה יכולה לשכן שם יותר מ-10 חוסים, בהתאם למכרז בו זכתה, כאשר להערכתו ישהו בממוצע, בין 6-7 שוהים. נקבע שכך או כך אין מדובר במספר חוסים חריג, ביחס למשפחה גרעינית ואף ביחס למספר החוסים שמצא המחוקק להתיר בבניין מגורים (שלא כמו במקרה שלנו), שיכול להצדיק התייחסות מיוחדת.

באשר לטענות אחרות בדבר הצורך ברשימה הכוללת שמות החוסים, בנוסף לאישור לעניין המכסות שקיבלה העמותה, נקבע כי לעמותה רישיון כנדרש. ואם לא היה לעמותה רישיון כמתחייב, היא לא הייתה זוכה במכרז ואולי לא הייתה רשאית להשתתף בו מלכתחילה. עוד נקבע שניתן לומר כי די ברישיון שניתן לפעילות העמותה במרכז בעילבון לצורך פעילות העמותה בבית, ושקשה להלום שהפעילות במרכז עילבון, כפי שנשמעה מפיו של דר' פלד, מתנהלת ללא רישיון.

לאור כל זאת, קיבל בית משפט קמא את הבקשה וביטל הצו למניעת פעולות שניתן במעמד צד אחד, לפי סע' 246 לחוק. כמו כן חויבה המערערת (המשיבה בבית משפט קמא) בתשלום הוצאות למבקשים ע"ס של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ.                                            

טענות הצדדים:

המערערת טוענת כי טעה בית משפט קמא טעות משפטית בקובעו כי לאור סע' 63א' לחוק, יש לומר מקל וחומר כי יש לראות בית שבו גרים חוסים לא במסגרת של מעון שניתנים בו טיפולים,  כבית שנעשה בו שימוש למגורים, ועל כן שימוש החוסים בו איננו שימוש חורג, והוא מותר גם בהתעלם מסע' 63א' לחוק. זאת כאשר העמותה מקבלת כנגד כל מטופל תקציב במסגרת מכרז של הפעלת מסגרות פנימייתיות בטיפול בהתמכרויות.

נטען כי טעה בית משפט קמא טעות משפטית בקובעו כי לצורך החלת סע' 63א' הנ"ל, ניתן להסתפק בהצגת אישור הזכייה במכרז שפרסם משרד העבודה והרווחה כדי ללמד כי משרד זה אישר מגורי חוסים במעון, ואין צורך בהכרעה בשאלת הרישיון להפעלת המעון.

ועוד, טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא משלא קבע לאור מסכת הראיות, כי בכוונת המשיבים להפעיל מעון לחוסים ללא אישור כנדרש בחוק, ולא נתן את המשקל הראוי לסתירות שהתגלו בין עמדת המשיבים בבקשתם לביטול הצו, לבין הראיות.